מאמרים
השותפים שלנו
שאלות נפוצות של Jetserver – כל מה שצריך לדעת
שרת הוא מחשב אשר מיועד לארח שירותי רשת כמו אתרי אינטרנט, אפליקציות, יישומי רשת ועוד, ולהנגיש אותם ל"לקוחות" (המשתמשים) באותה הרשת (רשת האינטרנט, רשת ארגונית, רשת פנימית וכו’). השרת מוגדר כך שיאפשר תעבורת נתונים בין שירות הרשת שהוא מארח למשתמשים באותה הרשת, וכולל תוכנות והגדרות לשם מטרה זו – ברוב המקרים, אף מערכת הפעלה מתאימה (כמו Ubuntu Server או Windows Server).
שרתים וירטואליים בענן הם שרתים פרטיים וירטואליים (VPS) לכל דבר, כלומר, מכונות וירטואליות (Virtual Machines) שמדמות מערכת מחשוב שמתפקדת כשרת, ופועלות מתוך מערכת מחשוב פיזית (כתוכנה, באמצעות Hypervisor). אלא שבניגוד לשרתים וירטואליים "רגילים", שפועלים מתוך שרת פיזי יחיד ו"רגיל", שרתים וירטואליים בענן פועלים מתוך תשתית הענן, כלומר, מתוך שרתי ענן פיזיים.
שרתי ענן (פיזיים) הם שרתים שפועלים מתוך חוות שרתים – מרכזי מידע גדולים המכילים כמות גדולה מאוד של שרתים, ואת התשתיות המחברות אותם לרשת האינטרנט ומנגישות אותם למשתמשים.
פלטפורמה או תוכנה לניהול והקמה של מכונות וירטואליות, הנקראת hypervisor, מותקנת על שרת הענן. באמצעותה, יוצרים מכונה וירטואלית שמתפקדת כשרת, ופועלת מתוך שרת הענן עליו ה-hypervisor מותקן.
כל משאבי המחשוב של השרת הוירטואלי בענן – כוח עיבוד, זיכרון פנימי, שטח אחסון נתונים וכדומה – "מוקצים" לשרת הוירטואלי משרת הענן הפיזי ש"מארח" אותו, דרך תוכנת ה-hypervisor.
הלקוח, או המשתמש, מקבל גישה לשרת הוירטואלי בענן לאחר שהוא מוקם, לרוב דרך פלטפורמת הענן של ספק השרת (או באמצעות דרך אחרת לגישה מרחוק, כמו SSH).
שרתים וירטואליים מתארחים על גבי שרתי ענן פיזיים בשל יכולתם של שרתי הענן, ויכולתה של חוות השרתים שמאחסנת אותם, לספק להם כמות גבוהה מאוד של משאבי מחשוב. כך, ספק השירות יכול לספק ללקוחותיו שרתים וירטואליים בעלי יכולות המתאימות לדרישותיהם ביתר דיוק, ושירות יציב וגמיש.
שרתים וירטואליים בענן, בשל יכולת אספקת המשאבים הגבוהה, יכולים לשמש ל:
• פלטפורמות לפיתוח והשקה – שמעבדות כמות גבוהה של נתונים, ומריצות תהליכים ויישומים שונים.
• אתרים “כבדים” ועמוסים במיוחד – כמו חנויות מקוונות גדולות, אתרים להזרמת מדיה, וכדומה.
• שרתים לגיבוי נתונים והצפנתם – שרתים וירטואליים בענן יכולים להכיל כמות גבוהה של נתונים ואף לדמות מערכות שלמות כגיבוי.
• מערכות דמה לבדיקה – לבחינת קבצים, יישומים, אפיליקציות ותהליכים.
• VPN פרטי – לאבטחת תקשורת מוגברת, ללא תלות בספקי VPN חיצוניים.
• שרת גיימינג פרטי – המאפשר להשתמש בחומרה עדכנית ללא עלויות שדרוג, להריץ משחקים כבדים יותר ולארח שחקנים אחרים.
השליטה בידי הלקוח – לפחות בחלק מהמקרים, הלקוח יכול להתאים את השרת הוירטואלי לצרכיו מכל בחינה אפשרית.
אבטחה מוגברת – כל שרת וירטואלי הוא מערכות מחשוב מבודדת, וכמעט בלתי אפשרי להגיע אליו מהשרתים האחרים המתארחים על השרת הפיזי.
נוסף על כך, האבטחה ה"כבדה" של הענן ושל שרתי הענן שמארחים את השרתים הוירטואליים, מוסיפה להם שכבה נוספת של הגנה.
יותר משאבים ויותר אפשרויות שדרוג – חוות שרתים מכילות כמות גבוהה של שרתים, דהיינו, כמות גבוהה של משאבי מחשוב (ויותר סוגים של רכיבים), אותם ניתן להקצות לשרתים הוירטואליים בהתאם לצורך.
מיקום – ככל שלספק השרתים יש יותר חוות שרתים ביותר מיקומים ברחבי העולם, כך ניתן "למקם" את השרת הוירטואלי במיקום המתאים יותר ללקוח.
לשרתים וירטואליים אין הרבה חסרונות בולטים מלבד העובדה כי המחיר הוא פונקציה של יכולות ועוצמות השרת – ככל שלשרת מוקצים יותר משאבים, כך מחירו יהיה גבוה יותר.
עם זאת, כאשר השרת מנוהל באופן עצמאי על ידי הלקוח, ייתכנו אתגרים נוספים, כמו:
• ניהול, אחזקה ותחזוקה באחריותו של המשתמש – על המשתמש לדאוג לביצוע פעולות כמו עדכוני תוכנה, גיבויים ופתרון תקלות, אשר יכולות לגזול זמן רב ולהצריך לא מעט מיומנות.
• תמיכה – לעיתים, בעיקר אצל חברות שמספקות שירותים זולים מהרגיל, לקוח שמשתמש בשרת וירטואלי מנוהל באופן עצמי "יזכה" לשירותי תמיכה מופחתים.
• גם האבטחה באחריותו של המשתמש – ניהול משמעותו גם אבטחה וניטור. כאשר הניהול הוא עצמי, גם פעולות (קריטיות) אלה נמצאות באחריותו של המשתמש, כאשר על הספק מוטל לאבטח את התשתיות.